ריבים בזוגיות

ריבים הם חלק בלתי נמנע מכל זוגיות כמעט. ריב הוא לא בהכרח דבר רע: במקרים רבים הוא עשוי להעיד על קרבה ואהבה – "מי שרב, מאוהב" – ובעיקר על אכפתיות ורצון לייצר מערכת יחסים טובה. מריבה עדיפה על אפאתיות, ולכן לא צריך לפחד או להימנע מקונפליקטים – אבל כן חשוב לדעת איך לריב. ריבים בזוגיות אשר קורים לעיתים תכופות מדי או כאלה שחורגים מגבולות הגזרה הנכונים עלולים לערער את הזוגיות, ובאופן כללי לפגוע באיכות החיים. כדי לעזור לכם להבין מהו ריב "טוב" וממה חשוב להיזהר הכנתי עבורכם מדריך מפורט על סמך הניסיון שלי בטיפולים זוגיים – מוזמנים לקרוא, לתרגל וליהנות מאינטראקציות מיטיבות.

הגבולות החשובים שמונעים ריבים הרסניים בזוגיות

ריב, ובמיוחד עם בן/בת זוג, מייצר בדרך כלל רגשות סוערים. לכן לא קל ליישם את כלל מספר אחד למריבות בונות ולא הרסניות, אבל כדאי כמובן להיות מודעים אליו: גבולות.

יש גבולות מהותיים שחשוב מאוד לא לחצות ויש גם פתרונות טכניים שמסייעים לא לעבור את הגבול ולא לגרום נזק בלתי הפיך לזוגיות. בהמשך העמוד אני אפרט על הגבולות המהותיים, אבל קודם כל הנה כמה עצות פרקטיות שמונעות התלהטות יתר:

* זמן – נסו לתחום כל ריב ל-10 דקות. מן הסתם זוהי החלטה שמרגישה מאולצת, כי ברוב המקרים גם אחרי 10 דקות יש לכם עוד מה להגיד, וגם לצד השני יש עוד הרבה דברים שלא נאמרו, ובכל זאת. הכוונה היא כמובן לא להתעלם מהנושא שהציף את הריב, אבל לחכות עם המשך העיסוק בו. זו צריכה להיות כמובן החלטה משותפת, שמתקבלת בזמן רגיעה, וכדי לממש אותה אפשר אפילו להפעיל טיימר. אחרי שחולפות 10 דקות אפשר לערוך סיכום קצר, ולקבוע מועד להמשך שיחה.

* קשב – אחד המאפיינים הבולטים של מריבות הוא הרצון להשמיע, גם על חשבון הלהקשיב. האינסטינקט לפרוק את הקושי, הכאב, התסכול, הציפיות, הרגשות וכו' מובן – אבל כדאי להילחם בו. ליתר דיוק, לתרגל (גם אם קשה) הקשבה. כשאתם מקשיבים לבן/בת הזוג, גם אם אתם לא מסכימים, אתם משדרים כבוד לתחושות ולרגשות שלהם, וגובה הלהבות יהיה נמוך יותר.

* ווליום – כששני הצדדים רוצים יותר לדבר ופחות להקשיב, הווליום נוטה לעלות. מודעות לכך תסייע לכם להפחית את הדציבלים, שממילא לא באמת עוזרים לכם להישמע טוב יותר.

* לא ליד הילדים – אפשר כמובן להציג חילוקי דעות ליד הילדים, אבל בתנאי שהשיחה לא כוללת עלבונות או צעקות, וגם לא עוסקת בנושאים רגישים (למשל סקס או אופן חינוך הילדים).

דיבור בגוף ראשון ולא בגוף שני

המלצה חשובה נוספת לגבי ניהול ריבים בזוגיות היא לדבר בגוף ראשון ולא בגוף שני. בנוסף כדאי להימנע מהצהרות כוללניות. למשל, "אני מרגישה שאתה מתעלם מהבקשה שלי", ולא "לא אכפת לך ממני!". או במקום "זה תמיד אותו דבר!", לומר "קשה לי היום עם מה שקרה".

בטיפולים זוגיים רבים שהובלתי, המעבר מגוף שני לראשון וההימנעות ממונחים אבסולוטיים היו אתגר לא פשוט עבור המטופלים והמטופלות. באופן טבעי במערכות יחסים יש הרבה מריבות שחוזרות על עצמן בגלל דפוסי התנהגות שחוזרים על עצמם, אבל כשלא מטיחים האשמות קל יותר לשני הצדדים להקשיב ולמנף את הריב למציאות טובה יותר. 

התנהגויות שחשוב להימנע מהן גם תוך כדי ריבים בזוגיות

בוז – בין אם במילים ובין אם במחוות גוף (גלגול עיניים, תנועת יד מבטלת וכו'). גם חיקוי לעגני הוא התנהגות שעלולה להפוך ריב קטן למלחמת עולם.

ביקורתיות יתר – רצוי מאוד לא "לנצל" ריב קונקרטי לביקורתיות כוללת על בן/בת הזוג.

שתיקה / התרחקות פיזית – התנהגות כזאת משדרת חוסר אכפתיות, ולכן תוביל להסלמה ואפילו להרס הזוגיות.

לחיצה על נקודות רגישות – בני זוג מכירים מן הסתם את נקודות התורפה זה של זו. הפיתוי ללחוץ עליהן כדי "לנצח בריב" מובן, אבל מסוכן.

על מה באמת הריב?

ריבים בזוגיות הם כאמור תופעה בלתי נמנעת. "מי שרב מאוהב" היא אמונה רווחת ובמקרים רבים יש לה בסיס במציאות, אבל חשוב לי גם לסייג: יש מערכות יחסים שבהן המריבות נובעות ממשהו אחר לגמרי.

בפרט יש מריבות שהגורם להן הוא רצון של אחד מבני הזוג תוך הפגנת חוסר אכפתיות להשלכות של מימוש הרצון הזה על הפרטנר/ית. הרצון לכפות מציאות מסוימת שלא בהכרח מתאימה לצד השני, בין אם הוא מתממש ובין אם לא, עלול לייצר מריבות חוזרות ונשנות. במצב כזה, סביר שתהיה הסלמה ממריבה למריבה, אבל הבעיה היא לא הרצון עצמו אלא חוסר האכפתיות.

לכן, כשאני מתבקשת לעזור לבני זוג שמוצאים את עצמם רבים שוב ושוב, הדבר הראשון שאני עושה הוא להבין על מה באמת הריב. רק בירור יסודי של גורמי העומק למריבה מאפשר לשנות את המצב לטובה.

חובה להפנים: לא תמיד תיתכן הסכמה, תמיד יש פתרון

חיים משותפים כוללים מן הסתם אינספור סוגיות, קטנות וגדולות. אין שום דרך להגיע להסכמה גורפת על כל אחת ואחת מהן, וגם אין סיבה לשאוף לכך. כן כדאי לחפש פתרונות לפערים שביניכם לבין הפרטנר/ית שלכם לחיים. כשזו נקודת המוצא, מציאת פתרון, במקום לשכנע את בן/בת הזוג, הרבה מריבות נמנעות והאווירה בבית הופכת לחיובית יותר.

האם "להפסיק לריב" היא מטרה נכונה לטיפול זוגי?

באופן עקרוני אני מעדיפה להגדיר כמטרה לטיפול זוגי ניהול נכון של קונפליקטים ולא הימנעות מוחלטת ממריבות. ריבים בזוגיות הם כאמור חלק בלתי נפרד מהחיים, והימנעות מהם עלולה לגרום להצטברות רגשות שליליים אצל אחד הצדדים או שניהם. כשאתם לומדים איך לריב, מתי לריב ובעיקר איך להביא את עצמכם לידי ביטוי באופן מדויק ויעיל, בלי לפגוע בפרטנר/ית שלכם לחיים, אפשר גם לריב ואפילו להשתמש בריב ככלי לשיפור הזוגיות והחיים. לכן זוהי המטרה המדויקת ביותר בכל תהליך זוגי – ואפשר להגיע אליה!

אם אתם מרגישים שהמריבות פוגעות בזוגיות שלכם – אני כאן כדי לעזור. פנו אליי לייעוץ דיסקרטי ומקצועי.